טיפול בשיני בינה


שיני בינה הן השיניים האחרונות לבקוע ולצוץ בפינו, והן מגיחות לרוב בין גיל 17 לגיל 25. במקרים מסויימים שיני בינה לא צריכות להיעקר, במידה שהן צומחות בהתאם לסגר השיניים, וכאשר הן מתפקדות, לא כואבות, בריאות, ניתנות לניקוי, ובסביבת חניכיים בריאים. עם זאת, גם במקרים כאלו נדרשים ניקוי מקצועי וקבוע, בדיקות שנתיות וצילומי רנטגן תקופתיים למעקב.

יחד עם זאת, 90% מהאוכלוסייה סובלים משיני בינה כלואות. שיני בינה אלו אינן מתפתחות במלואן, ולרוב אינן פורצות את החניכיים אל תוך חלל הפה בצורה סדירה בשל חוסר מקום. אותה שן כלואה עלולה לפגוע בשיניים השכנות לה, או להזדהם בעצמה. מיקומה של השן באזור שקשה לנקותו מזמין חיידקים להתיישב בה ולגרום למחלות חניכיים. יתר על כן, חיידקי הפה עלולים להתקדם בעזרת זרם הדם גם לחלקים אחרים בגוף, ולגרום למחלות וזיהומים גם בלב ובכליות, או באיברים פנימיים אחרים. במקרים חמורים במיוחד עלולים להתפתח סביב בסיס השן הכלואה גם ציסטה או גידול, המביאים לתוצאות קשות כמו פגיעה בלסת ונזק לשיניים, לעצבים הסובבים אותן ולחלקים אחרים בפנים.

באופן כללי, ניתן לקבוע כי את שיני הבינה יש להסיר במקרים בהם מתפתחים זיהום או מחלות חניכיים; במקרי התפרצות עששת שאינה ניתנת לשליטה; מקרי התפתחות ציסטות, גידולים או ממצאים פתולוגיים אחרים; ומקרים בהם נגרם נזק לשיניים השכנות.